משרד העבודה - ארבייטסמט Employment bureau
עם המעבר לגטו עברו אליו מוסדות כמו: היודנראט, "מוסד העזרה העצמית היהודית", צנטוס, 4 בתי חולים, בתי יתומים ומוסדות סעד. בשטח הגטו פעלו מסגרות עבודה שונות והייתה יוזמה כמו יוזמת ארגון בעלי המלאכה שליד היודנראט שהקים בעקבות חיסול חנויות ובתי המלאכה יהודיים בעיר, שותפויות למטרת ייצור. בצורה זאת התארגנו
בבניין ברחוב יוזפינסקה Józefińska מס' 10, היו משרדי לשכת העבודה – ארבייטסמט, שבו נוהל רישום תיקי היהודים שנשלחו לעבודות כפייה. שם הטביעו חותמות על התעודות החדשות – קן קרטה Kennkarte - שניתנו לתושבי הגטו שעבדו בצד הארי במקום תעודות הזהות הקודמות שלהם.
עם קן קרטה ביד וסרט לבן עם מגן דוד על הזרוע, יכלו היהודים המורשים לצאת לעבודה אל מחוץ לגטו.
המוסד נסגר לאחר גירוש אוקטובר.
כיום הבניין משמש כמושב בית הספר הארצי למוסיקה.
קומת קרקע ברחוב יוזפינסקה Ground floor in Józefińska 13
כותבת על כך גוסטה דוידסון - יוסטינה ביומנה "יומנה של יוסטינה":
"אחרי האקציה האחרונה בקרקא, קיננו בדידות ויתמות בבתים רבים. אנשים צעירים לימים נשארו לבדם בלי הורים, בלי משפחה ברכוש דל, ובריהוט צנוע של דירה, לרוב בת חדר אחד. את הירושה הזאת שנשארה אחרי הורים מגורשים היה צריך להפוך לכסף או לחסלה בצורה אחרת. צף אז רעיון חדש, נסדר משרד לחיסול... מקום מושבו בדירתו של שמעון
(שמעון לוסטגרטן חבר 'עקיבא') שהוריו הלכו עם הגירוש...כל אחד ואחד מן החבורה העביר הנה מביתו את כל רכושו... אחרי ריכוז הרכוש הזה וסידורו התחיל החיסול... הדירה נמצאת בקומת הקרקע, הכניסה אליה דרך מסדרון נמוך וארוך. עוד בטרם שקרבת לדלת, כברק הגיע לאוזניך המולת נעורים עליזה... בדירה ההיא התרכזו חיי התנועה כולה... הבית הזה מספר 13, שימש גם עמדת גיחה לכל פעולות המחתרת בתקופה הזאת."
באחד מלילות השבת בחודש נובמבר 42, ישבו בקבלת שבת ואכלו באווירה חגיגית את הסעודה האחרונה, אהרון ליבסקינד – דולק מפקד המחתרת אמר בסעודה כפי שמספרת יוסטינה: "...מדרכנו אין חזרה. אנו צועדים בדרך המוות, זכרו זאת. השואף לחיים אל נא יבקש אותם אצלנו. אנחנו על סף האחרית... הנני מרגיש כי זאת לנו קבלת השבת המשותפת האחרונה. אנו אנוסים להסתלק מן הרובע. אנו בולטים יותר מדי ומדברים עלינו יותר מדי. השבוע נתחיל לחסל קמעה, קמעה את המרכז החביב שלנו במספר 13..."
רחוב יוזפינסקה 14 Józefińska
בגטו היו ארבעה בתי חולים ולרחוב יוזפינסקה 14 נכנס בית החולים היהודי המרכזי שהועבר ממשכנו בקז'ימיז' ברחוב סקבינסקה 8 Skawińska. מנהלו היה ד'ר ניסנפלד כירורג ידוע. המקום שופץ ככל האפשר כך שהיה יכול לתת על אף הציוד הצנוע, רמת שירות גבוהה. בזמן חיסול הגטו נרצחו חולים רבים נרצחו במיטתם, ורופאים וחולים רבים וביניהם ד"ר טישכר עם אשתו וילדיו וד"ר פלין עם אשתו וילדיו נרצחו בחצר בית החולים. כאן נרצחה ד"ר רוזליה בלאו, שלא עזבה את החולה שלה משום שלא יכול היה להתנועע.
"שלושת בתי החולים האחרים בגטו היו: בית החולים למחלות מדבקות בניהולו של ד'ר א. ביברשטיין שעבר לאחר הקטנה הגטו מרחוב רנקבקה 30 לרחוב ליד כיכר זגודי 3 Zgody בחלקה האחורי של חצר הבניין. באקציה הגדולה החולים נרצחו ברחוב קטן בסמוך לבניין והסגל הועבר למחנה פלשוב.לקה האחורי של חצר הבניין.
בית חולים קטן לקשישים ברחוב לימנובסקה בהנהלת ד'ר קראנץ שנרצח עם חוליו ביוני 42, ובית החלמה ברחוב יוזפינסקה בהנהלת ד'ר יוליאן אלכסנדרוביץ' וד'ר בורנשטיין. במהלך הגירושים ושפיכות הדמים בגטו, מילאו בתי החולים האלה תפקיד חשוב בהסתרת אנשים, ועובדיהם גילו תושייה רבה. לא מעטים חייבים להם את חייהם".
הארגון שפעל בחסות הגרמנים היה שנוי במחלוקת.
הרוקח פנקביץ' מספר בספרו "בית המרקחת בגטו קרקוב": "...אחר כך הסתבר שרבים הצליחו לעבור את תלאות הגטו והמחנות הודות לעזרה שקיבלו מאותם מכרים שבחוץ שספקו להם כספים או חלק מן החפצים שהופקדו בידם. בפעולות אלה עסק הרבה ד'ר מיכאל וייכרט, שעמד בראש ה JSS (העזרה העצמית היהודית). ד'ר וייכרט פעל בגטו ובמחנה פלאשוב, אך הייתה לו גם גישה למחנות קטנים אחרים בסביבה."