חנות הספרים של ווטשטיין Watstein's book shop
שפיטלנה 24 Szpitalna
במחצית השנייה של שנות העשרים של המאה העשרים, שימש לייב ברונשטיין כחזן בבית המדרש 'אהבת רעים' שברחוב שפיטלנה. ברונשטיין היה בעל קול טנור ויכולת עצומה. את השכלתו המוסיקלית רכש בווינה. בימי חג ומועד ליוותה את תפילתו מקהלה בניצוחו של אחיו. לאחר מספר שנים, החליפה מקהלתו של ברוך שפרבר את מקהלתו של ברונשטיין. לייב ברונשטיין המשיך לעבוד עוד כשנתיים עם מקהלתו של שפרבר, אולם העבודה המשותפת לקתה בחסר וחוסר תיאום וברונשטיין נאלץ לעזוב ובמקומו, הגיע החזן יליד ליטא שהגיע מבנדין זופוביץ' אשר זכה בתפקיד כתוצאה מתחרות.
כוחו של זופוביץ', היה בעושר לחניו ובפירושי הטקסט שלו וחסרונו בקולו הצורם. גם הוא לא הסתדר עם שפרבר ומקהלתו ולאחר שנתיים עזב ולאחריו עזבה המקהלה. שוב התקיימה תחרות על משרת החזן בבית המדרש 'אהבת רעים' בשפיטלנה והפעם זכה בתפקיד החזן הצעיר מנדל.
בבניין מספר 38 מול בית האופרה הגדול עמד בית קפה 'ציגנריה' (צוענים) שהוחרם על ידי הגרמנים ושימש את אנשי ה ס.ס. בשנות הכיבוש 1939-1945.
המחתרת היהודית הכירה את הרחוב ואת קפה 'ציגנריה' היטב. כל ילד וסטודנט יהודי בקרקוב הכיר את הרחוב בו רכש ספרים לבית הספר ולאוניברסיטה עם תחילת הלימודים בכל שנה.
הפעולה ב'ציגנריה' תוכננה ל 22 בדצמבר 1942, ערב חג המולד כנקמה על האקציות הגדולות ביוני ובאוקטובר 42.
בשונה מוורשה, החליטו חברי הארגון לפעול כנגד הגרמנים בעיקר מחוץ לחומות הגטו. המוטיב שהנחה את פעולת ההתנגדות היו דבריו של דולק ליבסקינד מפקד הארגון הלוחם בקרקוב ברחוב יוזפינסקה 13 בגטו בנובמבר 1942: "אנו נלחמים על שלוש שורות בהיסטוריה".
ההתקפה על קפה" ציגנריה" ב 22 לדצמבר 1942 לפני חג המולד, כאשר רוב הגרמנים היו שרויים במצב רוח מרומם והרחובות היו הומי אדם. מטרת הפעילות הייתה להראות לגרמנים, שקרקוב אינה עיר גרמנית שאפשר לעשות בה ככל העולה על רוחם, לפגוע בגרמנים ולהרבות חלליהם ולזעזע את האדישים בגטו וברחוב הפולני.
הפעולה בוצעה בשיתוף עם המחתרת הפולנית השמאלית הארמיה לודובה. התוכנית הייתה להפציץ ברימוני יד שלושה בתי קפה בהם נהגו הגרמנים לשבת דרך קבע את: קפה "ציגנריה", "אספלנדה" ו"זקופיאנקה", להעלות באש מכוניות וסדנא של הצבא הגרמני, לחבל בסירות של ה ס.ס. על נהר הויסלה, להפיץ בעיר כרוזים אנטי נאציים הקוראים לאוכלוסיה לקום ולהתמרד, לתלות את דגלי פולין על גשרי הויסלה, ולהתנקש בקציני גיסטאפו המסדמנים ברחוב. כדי להרבות במהומה, הוחלט להזמין את מכבי האש שיתרוצצו ברחובות ויזרו בהלה.
נקודת המפגש למבצעי הפעולה הייתה בבית עזוב ברחוב סקבינסקה 24 Skawińska שהשתייך לבית החולים היהודי בעבר ושהוכן כמקום מילוט לאחר הפעולה. החבורה התאספה בחדר גדול ולאבאן הלא הוא אברהם לייבוביץ' מפקד המבצע הקריא את חלקות התפקידים לאור נר בנוכחות אנטק - יצחק צוקרמן שהגיע באותו היום לקרקוב כדי לתאם פעילות בין המחתרת בוורשה לקרקוב.
כעבור מספר ימים כבר בינואר 43, נתפסו ונאסרו רוב חברי הקבוצה כולל שמעון דרנגר – שימק, רעייתו גוסטה דוידסון – יוסטינה וגולה מירה. בכלא שימק פגש את לאבאן וביחד ניסו פעמיים להימלט מהכלא. בפעם השנייה ב 29.4.43, שימק הצליח להימלט ולאבאן נתפס, הובל לפלשוב ושם מצא את מותו.
מבצע 'ציגנריה' היה המבצע האחרון של הארגון היהודי הלוחם בתחומי העיר קרקוב. המאסרים שבאו בעקבות המבצע המוצלח והקורבנות שנפלו שיתקו את פעולתו. מי שנותר, יצא אל היערות באזור בוכניה להמשיך ולפעול. ליערות בוכנייה הגיעו גם שימק דרנגר ויוסטינה לאחר שהצליחו להימלט בשלב שהובילו אותם מכלא מונטילופיך לפלאשוב. הם נספו בשלב מאוחר יותר בסתיו 43.